מסורת וחינוך באמצעות אומנויות הלחימה





כיום נוצר בלבול עצום במשמעותן ובערכיהן של המילים שאנו משתמשים בהן. אינני מומחה לבלשנות אבל צר לי לומר כי לדעתי אבדנו כלי חשוב לחינוך דרך השפה– ככל שאנו דנים בו.

בין חסידי השמרנות בשפה שלא מתפשרים לאלו הנאורים שמוכנים לקבל ללא הבחנה כל שינו הנובע משפת הדיבור היום-יומית, אלו עימותים שאינם תורמים גיבוש חברתי אלא, להפך, הם מבטלים את התשתית שהיה ניתן להישען עליה כדי לחזק את הקשר התרבותי-חברתי והשכנוע בתודעה של כל אחד של שייכות לקהילה לאומית אחת דרך השפה.

למרבה הצער, את האלימות שאמצעי התקשורת נוטים לגלות רק היום ניתן היה לחזות אותה מראש וכל הגורמים הסוציאליים בשטח כבר ציפו לזה לפני שנים רבות.
אני סבור כי בלי שינוי בתודעה של כל אחד, ובלי להחזיר את משמעותן למילים "כבוד, סבלנות, חירות, וחובה" , בני הנוער לא יוכלו להזדהות עם תכלית כל שהיא - כמו למשל לפני 50 שנה שהייתה מכוונת לאידיאל של שיפור החברה- כי פשוט היום אותם ערכים האינטלקטואלים-חברתיים-הומאניים נמחקו בשל דעיכה. במקום, מתחזות ומחלחלות כל מיני דעות שונות תוך שימוש ללא ייסורי מצפון וכביכול הפילוסופיה ההומניטארית.

בני הנוער משתמשים במידה רבה במונח "כבוד" אבל אין להם שמץ של מושג מעבר לביטוי העממי, על המשמעות האמיתית של המילה הזו.
אינם מודעים כי זוכים בכבוד ולא דורשים כבוד ; מעוד שהכבוד הינו ערך הדדי.
הכבוד במובן הכללי מתגלה תוך ההתנהגות כלפי הזולת דרך סימני הכבוד. כבוד, זה מתחיל בבית כלפי ההורים, בבית הספר כלפי המורים, בתוך ומחוץ לבית הספר, עם החברים הצעירים יותר, עם הבנות וכו'... קל מדי לדרוש כבוד ולנקוט בהתנהגות הפוכה.
אבל מול החלל שנוצר, ביטול הכללים, הערכים וחובות,ילדינו קבעו חוקים משלהם, הגדרות והתנהגויות משלהם.

במקום להדריך אותם, אבדנו אותם ומכאן הנסיגה. אנו ניצבים מול ילדינו כאילו זו הייתה חברה שהתפתחה במקביל ללא ידיעתנו כדי להחזיר עטרה למילה אחת משמעותית בחברתנו. במערבולת חברתית כזו, חלק מבני הנוער נשאבו בואקום שנוצר, בכת ובתנועות קיצוניות למינהם שמטרתם הינה אחת ויחידה: אשליות וניצול תמימותם.

בחברה שעדיין מנסה לגבש לעצמה מודלים חברתיים ולאומים, בעידן של אי-וודאות שבו אין כבר נקודות ציון להימצאות, בחברה שבה נהוג ומקובל שהספורט, - המקום היחיד שבו ניתן לחוות ערכים אדירים כמו אמת, שמחה, השתדלות, גבורה, מאמץ, אמינות, הוגנות, הסבלנות ואחווה - דווקא שם בוזו במקום להישמר,אז לא פלא שערכים אלו התחלפו לתופעות מזיקות כמו קומבינות, שימוש בסמים כדי לשפר את הביצועים ואלימות באצטדיונים.
הקונספט כי ניתן להתפרנס מספורט הטעה את כל הדעות והיום התעניינות בספורט באה לידי ביטוי ברמת העושר של השחקנים וברווחים שאפשר להפיק ממנו. יתרה מכך, ההורים נוטים לאלץ את ילדיהם לפתוח קריירה בניגוד לשאיפות הילד , לאותה קריירה שבסופו של דבר מעט מאוד יגעו באושר –ועושר- ההצלחה.

ביפן, לימודי אומנויות הלחימה מיד נכללו בתוכניות הלימוד בבתי-הספר, בתיכונים, במכללות ובאוניברסיטאות.
היפנים מיד הבינו את ערכי ה- Bushido בושידו אף -על-פי שהסמוראים נעלמו.
לימוד וביצוע אומנות הלחימה המסורתית מיועדת להוביל את הנוער לבגרות פיזית ומוסרית כאחד.

בהסתמך לספר "תולדות הקראטה-דו" מאת קנג'י טוקיצו מתברר כי הקראטה-דו התחיל להתפתח בעיקר באוניברסיטאות ווסהדא , שו-הו, קאקושוהין כדי לציין את המפוארות מבין המוסדות.

גדולי המורים-ההוגים הם בוגרי האוניברסיטאות האלה. רובם גילו ולמדו את אומנות הקראטה-דו בהתחלה עם המורה פונאקושי ולאחר מכך עם הסגנים שלו.

במריצות השנים התפתח מספר רב של אומניות לחימה. תחילה, הן שמרו על ייחודיותן המקורית הקשורה למדינה ואזור המוצאה שלהן. כיום, כל אומנויות הלחימה הינן דומות ונתפסות כחלק ממשפחה גדולה : הקראטה.
אז מה גרם לקראטה להגיע לנקודת מבט הזו כאשר פעם היה הקראטה בעל מוניטין המשדר יראה והיו מסתערים על מוסדות ה"דוג'ו" כדי ללמוד את הקראטה?

עם הזמן, והקראטה גלש לכיווני הספורט ותחרות ליגה, באופן הדרגתי הוא אבד את הערך החינוכי שלו ושבאומנות הלחימה.
כל המומחים שהתחלפו היו אנשים צעירים, איכותיים מאוד, כולם אלופים, אבל כולם בוגרי השיטה החדשה שבה הדגש מושם יותר על הביצועים הפיזיים כאשר במהלך קורס מוגבל בזמן קשה להעביר את כל הערכים המבוססים דווקא על אורך זמן. אני מסתמך על כתבה מתוך DRAGON N° 6 - ראיון עם מורה הידטאקה נישימה.
העברת המסורת הפכה לפשוטה יותר עקב ליקוים בתכנים המקנים לה את האמינות. לדוגמה: רוב מומחי הקראטה מהדור החלוץ בשנות 1960-1970התרחקו מהקראטה כי תמו למצוא בו עניין מפני שהלימוד התנתק ממקורותיו. כבר לא היה יותר מקום לפיתוח הטכניקות שהיו נראות עלובות בהשוואה לטכניקות החדשות המיובאות מאמריקה או ממדינות אסיאתיות אחרות שניצלו את חלון הזדמנות שנפתח לפניהם בעקבות הנטישה הזו.

אומנויות הלחימה מאפשרות לפתח את ההכרה העצמית והכרת הזולת. מצב זה מאפשר לנו להבין ולראות את כל בני האדם כהשתקפות של עצמנו – ורק מהשלב הזה אנחנו יכולים לחשוב על בניית עולם מבוסס על ערכי שיוון והדדיות . שלב תפיסת טבעו של האדם בתודעה שלנו מאפשר לנו לחיות בהרמוניה עם הזולת. מעבר להיבט הפיזי, לימוד אומנות הלחימה מפתח יכולות הריכוז, קשב וכוח הסבל.
אומנויות הלחימה צריכות להיות חלק בלתי נפרד מהחינוך כמבחן החינוך עצמו.
התעלות עצמית והגשמה עצמית הינן מילות-מפתח של לימודי אומנויות הלחימה.
רק בזכות רכישת הידע הזה שבני הנוער יכלו להבין את העולם שבו הם חיים ולהתקדם בו.

תפקידנו לשנן לילדים שזו היא זכות ללמוד, ושידעו להשתמש בהזדמנות זו כדי לפתח מערכת יחסים של קרבה עם הזולת במקום ליצר קרע ופערים חברתיים.

Yves Ayache

THE BOOK

THE BOOK
Karate Do Voie du coeur